In the vast spectrum of space-time’s coeternal continuum, I am but a glint of bundled energy held together by the translucent fiber of creative consciousness. The misty dew of private thoughts that inhabit my streaky underworld briefly forms a splintery part of the glittering arena of the cosmos. In the ether-like dawn of my awakening, my minuscule arch appears intravenously injected amid the dark matter of the nightscape. Reminiscent of the morning’s dew, my comet’s tailed reflection disintegrates and dissipates without a lasting trace in the dawn of a new age. I shall never wholly cease to exist, since my filtrate potentiality – a trace of my essence – remains suspended forevermore in celestial wonderment.
כמו
תגובה
לַחֲלוֹק
Trisha Kankani
מחק תגובה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את התגובה הזו?
Devaj Rao
מחק תגובה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את התגובה הזו?
Indranil Bhattacharya
מחק תגובה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את התגובה הזו?